מתנות לכל עת ועט
יש דברים שמלווים אותנו כל החיים. כשהייתי בת 15, קיבלתי מאבא שלי עליו השלום עט ליום ההולדת, זה היה עט ורוד (בכל זאת, הנסיכה של הבית) והיה חרוט עליו "מוכשרת שלנו". העט הזה, שנשמע כמו משהו שמאבדים אחרי חודש, במקרה הטוב. נמצא איתי עד היום. הוא עובר מתיק לתיק, הוא מלווה אותי בדרך שלי, משאיר את אבא שלי תמיד איתי והוא חלק מהגורמים שהיום בזכותם אני כותבת.
הדפסה על עטים היא מתנה שקיימת אתנו שנים רבות ולא סתם. עט זה משהו שנמצא תמיד אתך, מלווה אותך, נמצא אצלך בכיס או בתיק וכשמוציאים אותו, רואים את ההקדשה שעשו לנו עליו ומתרגשים עוד פעם ועוד פעם, מהמחווה ומהאהבה שה מתנה הזאת מביעה, מבינים שזאת מתנה קלאסית שתישאר אתנו תמיד.
מתנה שיכולה ללוות אותנו לכל מקום, בלי לתפוס מקום פיזי אבל עם מקום ענק בלב שמחייך תמיד כשרואים את העט ואת ההקדשה האישית עליו. הוא נמצא אתנו כשחותמים על מסמכים חשובים, על צ'קים ללקוחות או סתם לשכר הדירה, כשכותבים במחברת האישית שלנו את המחשבות, הפחדים, התקוות, העט הזה תמיד אתנו וכך גם האדם שנתן לנו אותו, תמיד אתנו.
כשאחותי הקטנה התקבלה בתשואות רמות של כולנו והתחילה את לימודי התואר שלה, אחרי מאבקים להשלמת בגרויות ועמידה ברף התואר שהיא רצתה, חשבתי רבות מה לקנות לה, מה ילווה אותה, מה יישאר איתה לאורך כל התואר ולא ישכח מהר. התלבטתי אם לתת לה מתנה מפנקת של בילוי משותף, או ספר (אבל מי צריך עוד חומר קריאה כשמתחילים לימודים?), אולי תיק ללפטופ החדש שקנתה לכבוד הלימודים ואולי בכלל גיפט כארד לרשת שהיא אוהבת כדי לקנות לה בגדים ללימודים? זה גם סמלי. לא?
ומי לא אוהב בגדים? ואז נזכרתי בעט של אבא והיה לי ברור, שגם לאחותי צריך להיות עט כזה שיזכיר לה, כמה דרך היא עברה וכמה אנחנו מאמינים בה. אז קניתי לה עט, לא ורוד, הפעם תכלת, כי זה הצבע האהוב עליה, וביקשתי שידפיסו עליו "מוכשרת שלנו".
