את המשפט הכל כך מוכר הזה אמר בנימין זאב תאודור הרצל, הוגה מדינת היהודים וממקימי הוקנגרס הציוני ואבי התנועה הציונית באירופה. הרצל נולד בהונגריה בעיר בודפשט למשפחה אמידה אשר התגוררה כמעט בכל אירופה במרוצת השנים, אביו היה מבכרי הבנקאים של הונגריה באותה תקופה וסבו היה רב מוכר ביהדות אירופה. לאחר מספר שנים עברה משפחתו של הרצל להתגורר בוינה בירת אוסטריה, או אוסטרו הונגריה של אותם ימים כאשר הרצל מתחיל את לימודי המשפטים שלו באוניברסיטת וינה, שם הוא מסיים את מסלול השכלה שלו בתור דוקטור למשפטים. במקביל ללימודיו וגם לאחר סיומם עסק הרצל בכתיבת מחזות לתאטרון הוינאי במקביל לעבודתו בעיתון וינאי מוכר.
מחזות רבים הושפעו מהתחושות של הרצל בתור יהודי אשר מתגורר בארץ וביבשת בה ישנם גילויי אנטישמיים רבים כנגד אותה אוכלוסייה והצגה שכתב "הגטו המודרני" מדובר על צעיר שמנסה להשתלב בחברה ללא הצלחה כאשר במקביל הוא מנסה לשמור על מסורתו היהודית, כנראה קריצה לרגשות ולחוויות שחווה הרצל במהלך חייו.
הקש ששבר את גב הגמל בכל הקשור ליחס כלפי יהודי אירופה היה משפט דרייפוס אותו סיקר הרצל מטעם העיתון בו עבד והוא נחרד מהיחס המשפיל והרשעתו השערורייתית של אלפרד דרייפוס. באותם ימים החלו מחשבותיו של הרצל בנוגע למדינה יהודית עבור היהודים לרקום עור וגידים, כאשר הרצל משתף ברעיונותיו הוגי דעות רבים ומעלה את רעיונותיו על הכתב בספרו מדינת היהודים, אשר יצא לאור בשנת 1896. בספרו הנוסף אלטנוילנד אשר מדבר על עלייה לארץ ישראל הוא תבע את מושג הלשון "אם תרצו אין זו אגדה" כאשר הוא מדבר על כך שמדינה יהודית עבור היהודים היא איננה חלום והיא דבר שניתן לעשות אם נפעל עבורו מספיק חזק בכל הערוצים האפשריים. את הספר מסיים הרצל שוב במילים אם תרצו אין זו אגדה ואם לא כל מה שסיפרתי להם אגדה הוא. שנה לאחר קום המדינה הועלו עצמותיו של בנימין זאב הרצל לארץ ישראל על פי בקשתו והוטסו ארצה מוינה לישראל במטוס אל על. בארץ נערך לו טקס קבורה ממלכתי בהר הרצל שנקרא על שמו כאמור והוא זכה לחלקה של כבוד בהר כאשר ברחבת הקבר שלו נערכים טקסי יום העצמאות של מדינת ישראל.
