בעולם בו אנו חיים המכשירים שגורמים להפרעות ולליקויים בעיניים, נפוצים בכל מקום ואנו בעצם גורמים לעיניים שלנו מאמץ רב מדי בפעולות שונות שאנו מבצעים במהלך היום שלנו בלי שנשים לב. כמו מה למשל? הסמארטפונים. כמה זמן אתם מבלים ביום על מכשיר הטלפון שלכם? שעה? שעתיים? שלוש? אולי יותר? בזמן שאנחנו גולשים במכשיר הסלולרי שלנו המכשיר גורם לעיניים שלנו להתאמץ יתר על המידה בעיקר מכיוון שגודל המילים והטקסטים שאנו קוראים על צג הטלפון קטן למדי. אך לא רק מכשירי האלקטרוניקה גורמים לנו למאמץ בעיניים אלא גם עיתונים או ספרים שאנו קוראים שהסביבה חשוכה ובכך עושים מאמץ שלעתים אף מורגש לעיניים שלנו.
הפזילה היא אחת מן הליקויים שבני האדם מקבלים כתוצאה מאימוץ העיניים. הפזילה יכולה להיגרם גם על ידי התורשה שמועברת מההורים אל הילד. על מנת לשפר את העיניים ולהימנע מהליקוי הזה יש כיום פתרונות כגון הרכבת משקפיים, הרכבת עדשות, אימון שרירי עיניים על ידי תרגילים מתאימים ועוד.
במצבים בהם קיימת הפרעה למערכת הראייה (קטרקט מולד, פזילה, מספרים גבוהים, יכולות דו-עינית חלשות מאוד ועוד) המוח מבצע הסתגלות למצב החדש. האדפטציה הזו אינה מתרחשת באופן מיידי, אלא הינה תהליך הלוקח שבועות או חודשים ספורים. ולמה חשוב שהמוח יבצע את ההסתגלות? נענה על כך בדוגמה: כאשר אנו הולכים ברחוב ואנו רואים מולנו אופניים חשמליים המידע שהעיניים שלנו קולטות מועבר ישירות אל המוח והמוח נותן את הפקודה לרגליים שיזוזו הצידה כדי שהאופניים לא ידרסו אותנו. כך בעצם המוח משפיע על העיניים והעיניים על המוח.
ככל שהליקוי קיים זמן רב יותר ההסתגלות המוחית היא חזקה יותר, ויהיה קשה לשנות מצב זה בהמשך. לכן, יש צורך בטיפול מוקדם ככל שאפשר על מנת לאפשר התפתחות תקינה של מערכת הראייה.
דוגמה נפוצה היא ילד עם פזילה קטנה. ילד כזה יכול לפתח מצב של דיכוי בעין אחת (תלוי בכמות הפזילה). ההסבר לתהליך הוא כזה: ברגע שקיימת פזילה תיווצר כפילות בראייה מכיוון שצירי הראייה של העיניים אינם מכוונים לאותו מקום במרחב. המוח יבצע הסתגלות למצב בכך שהוא יתעלם מהמידע בעין הפוזלת (דיכוי עין), ובכך יבטל את הראייה הכפולה אצל הילד. למעשה, המוח 'מעדיף' לראות תמונה אחת ולא תמונה כפולה.
